יום ראשון, 27 בפברואר 2011

שקרים בתעשיית הקוסמטיקה–חלק שני

ונתחיל בהודעות מנהלתיות: החלטתי שהכי הגיוני יהיה לכתוב פוסטים בתדירות של פעם בשבוע, בימי שני. תדירות מספיק גבוהה כדי שלא תשכחו ממני, ומצד שני מספיק נמוכה כך שלא ימאס לכם ממני, ולי לא ימאס מהבלוג. ימי שני בערב בדרך כלל פנויים לי, בעיקר כי “היפה והחנון” לא משודרת ביום זה. כן, שמתי לב שהיום לא יום שני. מה תעשו לי?

הודעה מנהלתית נוספת - יש סקר בצד השמאלי העליון של הבלוג, לגבי הפוסט הבא. אנא הצביעו והשפיעו.

אני כותבת אליכם ממיטת חוליי, לאחר ש:
1. הבוקר רופאה משופמת התעללה ברגלי הענוגות עם מכשיר לייזר אימתני,
2. רכבתי לעבודה וחזרה (סכ”ה 11 ק”מ) על האופניים החדשים והמאאאאאאאאממים שלי, ומכיוון שישבני טרם התרגל לצורת המושב ולטיבם ה”משובח” של כבישי ישראל, הוא (הישבן) דואב ואומלל ביותר כרגע,
3. התייבשו לי לגמרי השפתיים,
4. קיפלתי מלא כביסה מקודם.
אם כן, אני מקווה שעוררתי את רחמיכם מספיק כך שלכל הפחות תקראו את הפוסט עד הסוף, ואולי אפילו תעשו איזה לייק בפייסבוק או תכתבו תגובה אוהדת. אבל אתם לא מוכרחים. גם אם רק תאמצו חיה מעמותה כלשהי, תצהירו על מעבר לצמחונות, ו/או תזנחו את רכביכם ותתחילו לרכב על אופניים לעבודה, דייני Smile with tongue out.


ונעבור לפוסט עצמו. קודם כל תמונה ביולוגית נורא יפה בעיני, מתוך קובץ תמונות ביולוגיות נורא יפה בעיני, שגיליתי בפייסבוק של ד”ר דינה ראלט:
WTDV031121
בטח חלקכם מנחש מה רואים בתמונה – נוירונים (תאי מוח). כל שרוך ארוך כזה בצבע אחד הוא נוירון אחד. אני אנחש שגוף התא הוא העיגול היחסית זוהר יותר, שנמצא בתחתית של כל שרוך, תקנו אותי בבקשה אם אתם יודעים אחרת. השלוחות הרבות שיוצאות מכל תא נקראות אקסונים ודנדריטים, והם משמשים ליצירת קשרים עם נוירונים אחרים. הקשרים בין הנוירונים מייצגים למעשה את המידע שהמוח מכיל, כלומר באופן פשטני ניתן לומר שפריטי מידע חדשים שנקלטים במוח מאוכסנים ומיוצגים בו על ידי יצירת קשרים חדשים בין הנוירונים. מקום המפגש בין שני נוירונים נקרא סינפסה, ואני סתם מזכירה את המושג הזה כי בטח שמעתם עליו פעם, אז עכשיו אתם יודעים מה זה.

התמונה המופלאה שלמעלה היא יצירת מחשב ולא תמונה אמיתית, אבל היא מבוססת על תמונות של נוירונים אמיתיים. היתרון בתמונה הממוחשבת הוא שאפשר להפריד בין הנוירונים ולצבוע כל אחד בצבע אחר. כמובן שאם היינו מסתכלים במיקרוסקופ על נוירונים אמיתיים היינו רואים פלונטר ענק בצבע אחד, ולכו תפרידו עכשיו. מי צריך את כל הכאב ראש הזה. אז תודה רבה לפרופסור מיכאל האוזר ותלמידו הרמן קונץ מאוניברסיטת לונדון, שעשו בשבילנו את העבודה השחורה.


וסוף סוף ניגש לענייני הקוסמטיקה. החלקים הקוסמטיים של הפוסט הזה מבוססים על הבלוג beauty brains, ואני לא מקשרת להרבה פוסטים ספציפיים כי יש המון, וכי אני לא מתרגמת פוסט ספציפי אלא כותבת בכלליות מהזיכרון.

 

עוד שקרים נפוצים שחברות הקוסמטיקה מאכילות אותנו

“מוסיף לחות לעור” – אין כזה דבר. כמות הלחות שמוצרים קוסמטיים מסוגלים להעניק לעור מבחוץ היא מזערית וזניחה. העור מייצר לחות באופן טבעי, וכל מה שחומרי הלחות עושים זה לאטום את העור בפני התאדות של הלחות הטבעית.

“מומלץ ע”י רופאי עור”- ובכן, מה שהם בעצם אומרים זה “שילמנו לרופא עור כדי שיגיד שהוא ממליץ”. מכיוון שיש מספיק רופאי עור שלמרבה הצער ימליצו על כל מה שישלמו להם להמליץ עבורו, האימרה הזאת לא שווה הרבה.

מוצרי קוסמטיקה יקרים (למשל כאלה שנמכרים במספרות) פועלים טוב יותר ממוצרי קוסמטיקה שנמכרים בסופרפארם - חד משמעית לא נכון, ובדרך כלל אפילו להיפך. דווקא חברות גדולות שמייצרות מוצרים יחסית עממיים (כמו פרוקטר וגמבל, לוריאל, יונילבר וכו’) עושות מחקרים הרבה יותר מקיפים על המוצרים שלהן מאשר חברות שנחשבות יותר יוקרתיות. חומרי הגלם שכולם משתמשים בהם בכל מקרה זהים. תמחור של מוצר קוסמטי נעשה אך ורק לפי היוקרה שהוא אמור לשדר, וממש בלי שום קשר לאיכות.

קרמים נגד קמטים, צלוליטיס וכד’ - למניעת קמטים כדאי למרוח קרם הגנה מהשמש ולא לעשן.  לטיפול בקמטים קיימים, טיפולים שהוכחו כמועילים הם ניתוח פלסטי, טיפול בלייזר, זריקות בוטוקס או חומצה היאלורונית, מריחת קרמים שמכילים רטינול (ויטמין A, שימו לב שכפי שכתבתי בפוסט הקודם, מדובר בדרך כלל בריכוזים יותר גבוהים ממה שיש בקרמים ללא מרשם). שום קרם לחות ו/או הזנה ו/או כל שטות אחרת לא עוזר מעבר לכמה דקות אחרי שנמרח, וחבל על הכסף. לגבי צלוליטיס, צר לי מאוד לומר זאת אבל כיום אין איך למנוע ואין שום דרך לטפל.

“היפואלרגני” – אין כזה דבר. אין סטנדרטים רשמיים בנושא, וכל חברה למעשה יכולה לשים תוית “היפואלרגני” על כל מוצר שבא לה. עם זאת, לפחות חלק מהחברות כן משתדלות להימנע משימוש בחומרים שידועים כאלרגנים במוצרים ההיפואלרגניים שלהן. זה לא מבטיח כלום, אבל זה עשוי לעזור לפעמים.

יש עוד הרבה עבודות בעיניים שכאלה, אבל אלו הנפוצות ביותר. מעבר להן, יש צורך לבחון באופן פרטני כל מודעת פרסומת שאתם רואים. למשל, תמונה של השמפו שלי, שצילמתי ברגע זה ממש:
IMG_0003
בין כל הבולשיט, בולט במיוחד המשפט “repairs inside the hair cell” (“מתקן את הבפנוכו של תאי השיער”). אלא שהשיער כלל לא עשוי מתאים, אלא מסיבים חלבוניים… אבל חייבים להודות שזה נשמע טוב.

מקורות:
http://thebeautybrains.com/2009/12/12/beauty-news-bits-can-you-trust-cosmetic-claims/
חדר האמבטיה שלי

 

תכשירים קוסמטיים אורגניים לעומת רגילים

אז קודם כל, מה זה אומר “אורגני” כשמדובר בקוסמטיקה? ובכן, לא הרבה. אין ממש סטנדרטים בתעשיה הקוסמטית לגבי מה מוגדר “אורגני” ו/או “טבעי” ומה לא. למשל, חברה יכולה לשווק סבון מלא בדטרגנטים וחומרים משמרים, אבל מכיוון שהחומרים האלו חזקים ולכן נמצאים במוצרים קוסמטיים בכמויות קטנות, החברה עדיין תוכל לכתוב שהמוצר שלה הוא “90% אורגני” ולהיות צודקת… וזה לא אומר כלום כי 90% מהמוצר הם בכלל מים. יש גם חברות שמשתמשות במילה “אורגני” בפירסומות שלהן במובן הביוכימי של המילה, כאשר במובן הביוכימי אורגני=חומר שמכיל פחמן. שזה כמובן לא אומר כלום במובן הקוסמטי, כי יכולים להיות כימיקלים שמכילים פחמן, אבל שוחרי הקוסמטיקה האורגנית לא ירצו להתקרב אליהם.
לי אישית קשה להבין מה רע בכימיקלים. הם הרי מופקים מחומרים טבעיים, ועושים עליהם כל כך הרבה ניסויי בטיחות כבר כל כך הרבה שנים, שקשה מאוד להאמין שהם יכולים לגרום לאיזשהו נזק שהמדענים לא חשבו לבדוק אותו. וזה לא שחסרים חומרים טבעיים שהם אלרגניים ו/או רעילים, ובגלל המורכבות הכימית שלהם הרבה יותר קשה לבדוק אותם…

ומצד שני, אנחנו יודעים מתחום התזונה שחומרים כמו ויטמינים למשל נספגים הרבה יותר טוב כשהם במתכונתם הטבעית מאשר כשלוקחים אותם בכדורים.

ומצד שלישי, קוסמטיקה זה לא תזונה, ועד כה לא הוכח מדעית שחומרים טבעיים טובים יותר לעור ולשיער מאשר כימיקלים. אפילו להיפך. והמוצרים האורגניים כמעט תמיד יהיו יותר יקרים מאשר הרגילים.

בשורה התחתונה, כרגיל, תעשו את חשבונות הנפש שלכם ותחליטו. אין המלצה גורפת לצד זה או אחר, ואם יש רגישויות מיוחדות תמיד רצוי לפשפש ברשימת הרכיבים ולשאול אנשים שמבינים בתחום.

מקורות:
http://thebeautybrains.com/2007/06/06/are-you-confused-by-organic-products-too/
מוחי הקודח

שיקולים אתיים בבחירת מוצרים קוסמטיים

לא קיימים כיום תחליפים מספיק טובים לניסויים בבע”ח, וכל מרכיב בכל מוצר קוסמטי חייב להיות מנוסה על בע”ח על מנת לקבל אישור בטיחות לשיווק. חברות שטוענות שהן לא עושות ניסויים בבע”ח בדרך כלל לא משקרות, אבל שימו לב שהן טוענות רק שהן לא ניסו את המוצר הזה על בע”ח. כלומר הספקים של החברה כן ניסו את כל המרכיבים של המוצר על בע”ח, אבל החברה שמשווקת את המוצר לא ניסתה אותו. אם כל המרכיבים בנפרד מקבלים אישור, בדרך כלל גם המוצר השלם מקבל אישור בלי צורך בניסויים נוספים. אפשרות נוספת היא לנסות את החומרים על אנשים מתנדבים, אבל משום מה זה כמעט לא קורה… כמובן יש המון מדענים שעובדים על לספק תחליפים אפשריים לבע”ח, כגון תאי עור שגדלים בתרבית, מודלים ממוחשבים, ועוד. אבל בינתיים הם לא מספיק אמינים. האיחוד האירופי העביר חוק נגד ניסויים קוסמטיים בבע”ח, והמשמעות היא שבארצות האיחוד אפשר להשתמש רק במרכיבים שכבר נוסו על בע”ח בעבר, כלומר כל המוצרים הקוסמטיים שכבר אושרו לשיווק ימשיכו להיות משווקים, ויהיה מותר לרקוח מוצרים חדשים מחומרים שכבר נוסו, אבל לא לנסות חומרים חדשים. שזה דבר חיובי ואני בעד, למרות שזה יעצור פיתוח של פתרונות לבעיות קוסמטיות שעדיין אין להן פתרונות מספקים.

ולא לשכוח גם שיקולים של סחר הוגן (fair trade), למרות שאין לי הרבה מה לומר עליהם חוץ משאני בעדם, ושהם מאוד לא נפוצים בארץ.


מה לגבי קוסמטיקה ביתית? זה לא מומלץ לשימוש שוטף, כי זה יקר, וסביר להניח שיעבוד פחות טוב. הנה אתר מומלץ למי שבכל זאת רוצה, והוא יהיה יעיל בעיקר לאלה שגרות בארה”ב.

זה המקום לציין, וזה מגיע ממקור רפואי מוסמך ביותר, שלמרות השמועות, שיליה איננה מועילה בשום צורה לעור. אני חוזרת, שיליה – לא. גם לא עורלה (קראתי שהמליצו בתכנית של אופרה וינפרי על שימוש בעורלה כמוצר קוסמטי. אז לא, ממש לא).


בונוס לא קשור: נעלי עקב. עדיף כמובן בלי, אבל אם ממש חייבים אז כמה שיותר רחבים, ובגובה של בערך 5% מגובה הרגל (בחיי, עשו על זה מחקר מדעי ומצאו שזה האורך שקיבל את הדירוג הכי סקסי). למשל לבחורה בגובה 1.65 הכי כדאי לנעול עקבים בגובה 4 ס”מ. שימו לב שמסקנת המחקר היתה שהמידה האידיאלית להארכת הרגל היא 5% מעבר לאורך הממוצע של רגל אנושית, כלומר אם יש למישהי גוף לא פרופורציונלי בעל רגליים ארוכות במיוחד או קצרות במיוחד, צריך לקחת את זה בחשבון. אורך ממוצע של רגל לבחורה בגובה 1.65 הוא 73 ס”מ.

מקור:
http://www.telegraph.co.uk/news/uknews/1575818/Why-Kylie-Minogue-could-have-the-perfect-legs.html


והבוחן. הפעם ננסה פורמט חדש של בוחן. שוב איבחון של מחלה מה-New England Journal of Medicine. להלן תמונה, אתם מוזמנים לחשוב מה אנחנו רואים כאן ולכתוב בתגובות ככל העולה בדימיונכם. אני אפרסם את התשובה בפוסט הבא, או אם יצטברו מעל נגיד עשר תגובות שמעידות על דימיון פורה במיוחד. בהצלחה.
357ac0faa24db16c8b5b99bede9575e5

יום שני, 21 בפברואר 2011

שקרים בתעשיית הקוסמטיקה–חלק ראשון

זה חלקו הראשון של מה שהולך להיות פוסט ארוך ומעמיק בנושא קוסמטיקה, מה היא יכולה לעשות, ומה היא לא יכולה לעשות אבל טוענת שכן כדי שאנשים תמימים יקנו ממנה. לנוחיותכם וכהרגלי בקודש, אשתדל לעשות חלוקה הגיונית לכותרות משנה, ולהדגיש בקו תחתון את המסקנות העיקריות.

לפני הכל, הנה אתר נחמד שיודע לחשב את גיל הכלב שלכם בשנות אדם. החישוב המקובל של 1 שנת כלב = 7 שנות אדם הוא מאוד לא מדוייק, והאתר הזה משתמש בנוסחה יותר מוצלחת של 10.5 שנות אדם עבור כל שנת כלב בשנתיים הראשונות לחיי הכלב, ולאחר מכן 4 שנות אדם עבור כל שנת כלב. גם החישוב הזה לא לגמרי מדוייק, כי צריך עקרונית לקחת בחשבון גם את גודל הכלב. כלל האצבע הוא שכמה שהכלב יותר קטן, כך הוא צפוי לחיות יותר זמן. תוחלת חיים ממוצעת של הדני ענק שבתמונה למטה היא 8-9 שנים, ולעומת זאת הצ’יוואווה הזעיר שלידו יכול בקלות להגיע לגיל 13. ככלל, כלבים מעורבים נוטים לחיות יותר זמן מכלבים גזעיים, ולהיות בריאים יותר. כאן ההזדמנות להשוויץ בכך שכלבתי הקטנה והמעורבת חגגה לא מזמן את יום הולדתה ה-17 Party smile



 

סוגים נפוצים של רכיבים קוסמטיים, והאם הם אשכרה עושים משהו?

חומצות אלפא הידרוקסיות (AHA) – כן, זה אשכרה עושה משהו. פילינג כימי. החומר הזה מפרק את הקשרים שבין התאים בעור, ועל ידי כך מאפשר הסרה של שכבות התאים העליונות בעור. דוגמאות: חומצה גליקולית (glycolic acid) מופקת מקנה סוכר, חומצה ציטרית (citric acid) מופקת מפירות הדר, חומצה לקטית (lactic acid) מופקת מחלב.
חומצות בטא הידרוקסיות (BHA) – כן, בריכוז מספיק גבוה זה אשכרה עושה משהו. כמו חומצות אלפא הידרוקסיות, רק יותר עדין, ועם תכונות אנטי דלקתיות. הדוגמא הנפוצה ביותר היא חומצה סליצילית, שנגזרת מפורסמת שלה, חומצה אצטיל-סליצילית, היא התרופה אספירין. בתעשיית הקוסמטיקה החומצות האלו משמשות בהצלחה נגד אקנה. הבעיה היא שאין חובה על החברות הקוסמטיות לציין *כמה* חומצה בטא הידרוקסית הם שמו בתכשיר שמכרו לכם, ומתחת לריכוז מסויים החומר פשוט לא יעיל. לצערי אין דרך לוודא, אלא אם כן דוד שלכם הוא רוקח המוצרים הראשי בחברה שמייצרת את המוצר שקניתם.
נוגדי חימצון (אנטי אוקסידנטים) – אין מספיק מידע מחקרי כדי לקבוע אם יעיל או לא. נוגדי חימצון “נלחמים” ברדיקלים חופשיים. מהם רדיקלים חופשיים? אלו הם אטומים בודדים או צבירי אטומים שמקושרים ביניהם (מה שנקרא בשפת הכימאים “מולקולות”), שאינם יציבים. מה הכוונה לא יציבים? יסלחו לי כל הפיזיקאים והכימאים שקוראים פה, זה הולך להיות הסבר מאוד מאוד מפושט. אחרת אף אחד לא יבין. אטומים אוהבים להכיל מספר זוגי של אלקטרונים. אם קורה משהו והמספר הופך לאי זוגי, האטומים הופכים חסרי מנוחה, ומוכנים לרדת לזנות ולהשתתף בכל תגובה כימית שנקרית על דרכם, העיקר לקבל או למסור אלקטרון ושהמספר יהיה שוב זוגי. רדיקלים חפשיים נוצרים בגוף באופן טבעי בתהליך הנשימה, והם יצורים טובים באופן עקרוני. הם מתקיפים חיידקים ותורמים בכך למערכת החיסונית. אבל ככל הנראה הם גם מעורבים בגרימת מחלות ובתהליך ההזדקנות, וספציפית בהזדקנות העור (לא לגמרי ברור עדיין, יש ויכוח סוער בקהילה המדעית בנושא האם רדיקלים חופשיים באמת מעורבים בהזדקנות). חומרים נוגדי חימצון מסוגלים לנטרל את הרדיקלים החופשיים, ועל ידי כך אולי לעכב את תהליך הזדקנות העור. פרט לרדיקלים החופשיים שנוצרים באופן טבעי, רדיקלים נוצרים גם בעקבות מגע עם קוטלי עשבים, קרינת UV, זיהום אויר וספציפית עשן סיגריות. עוד סיבה לנסות ולהימנע מהדרעקים הנ”ל. אבל יעילותם של נוגדי חימצון נגד הזדקנות העור עדיין לא הוכחה מדעית.
דוגמאות לנוגדי חימצון: ויטמין E, ויטמין C, קואנזים Q10, פלבנואידים, חומצה פרולית (ferulic acid). שימו לב שספציפית לגבי ויטמין C, הוא לא יעיל בשום מקרה במוצרים קוסמטיים כי הוא לא יציב ומתפרק מהר.
פפטידים – חרטא, לא עושים כלום. פפטיד הוא מולקולה שעשויה משרשרת של חומצות אמיניות. בעצם פפטיד הוא שם נרדף לחלבון. האמת שזה לא לגמרי מדוייק, יותר נכון יהיה להגיד שחלבון הוא סוג של פפטיד, שיש לו תפקוד כלשהו (חלבון יכול למשל להיות אבן בניין בגוף, או בעל תפקיד בזירוז תגובות כימיות). לפפטיד לא בהכרח יש תפקיד, הוא יכול גם להיות חלק מחלבון שלא מתפקד בזכות עצמו, או סתם רצף אקראי של חומצות אמיניות. יש המון סוגים של חומצות אמיניות בטבע, ובגוף האדם יש 20, שמשמשות ליצירת כל החלבונים בגוף. למרות כל הטררם הפרסומי סביב הפפטידים, ולמרות שאני בטוחה שהם משתדלים, ושיש להם לב טוב, הם לא תורמים כלום לבריאות העור והשיער.
חומצה היאלורונית – עושה, אבל לא משהו שחומרים זולים יותר לא יכולים לעשות ביעילות טובה יותר. החומצה ההיאלורונית נמצאת באופן טבעי בעור צעיר ומשמשת כ”ספוג”. היא שומרת את העור לח, גמיש ורענן. עם השנים, קרינת UV וזיהום אויר גורמים להפחתת יכולת תאי העור להפריש חומצה היאלורונית, ומכאן הצורך לספק אותה באופן מלאכותי כקרם. והיא אכן מלחלחת את העור היטב. אבל וזלין (ששמו באנגלית הוא petroleum jelly) או גליצרין למשל עושים זאת טוב יותר, ובשבריר המחיר… בחירה שלכם.
אומגה 3 ואומגה 6 – לא עושות כלום. אלו הן חומצות שומן, שמהוות חלק ממה שמרכיב בסופו של דבר מולקולות שומן כגון טריגליצרידים. בוודאי כולכם מכירים את חומצות השומן הספציפיות אומגה 3 ואומגה 6 מתחום התזונה, והן אכן מרכיב חשוב ואפילו חיוני בתזונה האנושית. אבל כמו הפפטידים, אין שום תועלת במריחתן על העור או השיער.
חומרי לחות שניוניים (humectants) – עושים, עושים. מדובר על חומרים כמו גליצרין, סרמיד, לציטין, פרופילן גליקול. תפקידם פחות ללחלח את העור ויותר לשמור על לחות הקרם עצמו, אבל התפקיד הזה חשוב. גם דבש ותמציות אצות יכולים לשמש כחומרי לחות, אבל ביעילות מופחתת בהרבה.
ניאצין (ויטמין B3) – לא עושה כלום. החומר הזה מרחיב כלי דם, ולכן בתיאוריה אם מורחים אותו על העור הוא אמור לגרום לו להיראות יותר חיוני. ובכן, מדובר שוב על חומר שיכול לעשות אחלה דברים כשהוא נמצא *בתוך* הגוף, אבל כשמורחים אותו על העור הוא לא מצליח לחדור פנימה ולא עושה כלום. אבל שוב, לב טוב וכו’.
פוליפנולים – פשוט לא. סוג של נוגדי חימצון בעלי תכונות אנטי דלקתיות, שנמצאים בתה ירוק, שמן זית, וענבים. בדיוק כמו האומגות, הפפטידים והניאצין, הם טובים לתזונה אבל בקוסמטיקה הם לא מצליחים לחדור את העור ולא עושים כלום.
תחמוצת האבץ (zinc oxide) – עובד סבבה. מסנן קרינת UV ביעילות רבה.
רטינול – כן ולא. כן עובד, לא בריכוזים שבתכשירים קוסמטיים. רטינול הוא בעצם הצורה הפעילה של ויטמין A, והוא פועל להגברת ייצור הקולגן (החלבון העיקרי בעור) והגברת קצב החלפת התאים בעור. הוא גורם לניקוי הנקבוביות ומסוגל להפחית קמטים, והוא כל כך יעיל שהגדירו אותו כתרופה (ההבדל בין תרופה לתכשיר קוסמטי הוא שתרופה פועלת על הבפנוכו של הגוף, ותכשיר קוסמטי פועל רק על הבחוצה של הגוף). וכתרופה, הוא מצריך מרשם רופא (למשל המשחה רטין A מבוססת על רטינול, וגם התרופה רואקוטן). הריכוזים שמותר להשתמש בהם בתכשירים קוסמטיים הם נמוכים מכדי להשפיע על משהו.

מקורות:
http://www.dailymail.co.uk/femail/beauty/article-1053322/Beauty-laid-bare.html
http://thebeautybrains.com/2008/11/10/does-beauty-jargon-baffle-you-too/

זהו להפעם. בחלק הבא של פוסט הקוסמטיקה יהיו עוד שקרים נפוצים שחברות הקוסמטיקה מאכילות אותנו, חומרים טבעיים שכדאי להשתמש בהם למי שרוקחת לעצמה קרמים, תכשירים קוסמטיים אורגניים ו/או טבעיים לעומת כימיקלים, ושיקולים אתיים בבחירת מוצרים קוסמטיים.

ואיך אפשר בלי בוחן קצר לסיום? שימו לב ששאלת הבוחן היא איזה מהחומרים אינו משמש בתעשיית הקוסמטיקה. נשבעת לכם בכל היקר לי.

איזה מהחומרים הבאים אינו משמש בתעשיית הקוסמטיקה?

תהנו, לא יהיו עוד פוסטים השבוע. יש פה בן זוג וחברים וחתולה וכלבה ומשפחה ועבודה שזקוקים לתשומת לב (שימו לב שהסדר שבו הזכרתי את מי ומה שזקוק לתשומת לב הוא אלפבתי ואיננו מייצג את סדר החשיבות בעיני. די כבר להתלונן על כל דבר!).

יום ראשון, 20 בפברואר 2011

פוסט רציני שני

הפוסט הזה הולך להיות די ארוך, וזה למרות שהשבוע די מנומנם מבחינת חדשות בריאות. אם לא בא לכם לקרוא הכל, הטקסטים המודגשים מסבירים את הנושא של כל חלק בפוסט, כך שאפשר לדלג על מה שנראה לכם משעמם או ארוך מדי.

כאמור, לא קרה הרבה השבוע מבחינת מחקר רפואי פורץ דרך, לכן הפוסט הזה יורכב בעיקר מתשובות לשאלות שעלו בתגובות לפוסט הקודם. התגובות נמצאות עדיין בתפוז, אין לי דרך להעביר אותן לכאן, ולכן אעשה עבורכם את העבודה השחורה ואעתיק את השאלות לכאן.


אבל קודם כל, קצת חדשות רפואיות. האם חשוב לבצע מתיחות לפני ריצה? מסתבר שלא ממש. במחקר שלפנינו, חילקו קבוצה של 2729 אנשים משועממים שנוהגים לבלות את זמנם הפנוי בריצה, במקום בפעילויות שאני ממליצה עליהן לשעות הפנאי: אכילה או שינה. הקיצר, חילקו את האצנים לשתי קבוצות, אחת הונחתה לבצע מתיחות של 3-5 דקות לפני הריצה, והשניה – לא לבצע מתיחות. המחקר נמשך שלושה חודשים, וכמחצית מהנבדקים התמידו בניסוי עד הסוף. 600 בקבוצת הנמתחים, ו-798 בקבוצת הלא-נמתחים. מספר לא רע של נבדקים סכ”ה.

המסקנה – בשתי הקבוצות שיעור הפציעות במהלך שלושת החודשים היה 16%, אותו אחוז בין אם ביצעו מתיחות לפני הריצה ובין אם לאו. אבל, ממצא חשוב לא פחות הוא שהאנשים ששינו את הרגלי המתיחות שלהם (כלומר לפני המחקר היו רגילים לבצע מתיחות, ובמחקר הוקצו לקבוצת הלא-נמתחים, ולהיפך – אנשים שלא נהגו להימתח והוקצו לקבוצת הנמתחים), נטו להיפצע בשיעור של 22-23%, משמעותית יותר מאנשים שהמשיכו באותם הרגלי מתיחות שהיו מבצעים לפני המחקר. מסקנה סופית – תמשיכו במה שאתם רגילים לעשות. אם אתם רגילים להימתח, תמשיכו להימתח. אם אתם רגילים לא להימתח, תמשיכו לא להימתח.  

מקור:

http://www.webmd.com/fitness-exercise/news/20110217/stretch-before-running-new-twist-on-old-debate


וכעת, לשאלות הקוראים הנאמנים.

הקורא הנאמן antreprize שאל לגבי הסיפור של האוטיזם בגברים לעומת נשים, כיצד בודדו תאי מוח אנושיים בשביל המחקר? ובכן, שאלה טובה. קצת קשה לבודד תאי מוח מאנשים חיים, רובם צועקים ומרביצים ממש חזק בשלב שמנסרים להם את הגולגולת. מה שעשו במחקר הנ”ל הוא להשתמש בתאים שבודדו בשנת 1970 מביופסיה שנלקחה מגידול במוח של ילדה בת 4. אם לדייק, הביופסיה נלקחה מגרורה של הגידול, שהגיעה למח העצם של הילדה.

בגדול, כשרוצים לבודד תאים מרקמה אנושית צריך להוציא את הרקמה מהגוף, לשטוף אותה בתמיסה שמכילה אנזימים שמפרקים את הקשרים בין התאים שברקמה, ואז התאים מתפוררים ונפרדים. מגדלים את התאים בתוך צלוחית באינקובטור, בתוך תמיסה שמכילה את כל האוכל, הויטמינים וההורמונים שהתאים צריכים. התאים האהבלים נדבקים לתחתית הצלוחית, וחושבים שהם שוב חלק מרקמה. תאים מרקמה אנושית יכולים להחזיק מעמד כך בחיים במשך מספר ימים.

אם רוצים לשמור אותם יותר זמן, מעבירים אותם תהליך שביולוגים אוהבים לקרוא לו “אימורטליזציה”, מלשון immortal (חיי נצח). בתהליך הזה מכריחים את התאים לבטא גנים סרטניים, שגורמים לתאים להיות מסוגלים לחיות לנצח. זה מה שעשו עם התאים שנלקחו מגידול המוח של הילדה ההיא ב-1970, ומאז התאים הללו חיים ומשמשים להמון מחקרים נוירולוגיים בהמון מעבדות ברחבי העולם. אפילו לי יצא לעבוד איתם.


הקורא הנאמן שלומי (הידוע גם בשם “אבא שלי”) שאל למה אני מתכוונת כשאני כותבת “ביטוי של גנים”? ובכן, גם זו שאלה טובה. עם הסבר ארוך ומסובך, שאנסה לפשט לכמה משפטים. בגרעין של כל אחד מהתאים בגופנו ישנו דנ”א, את זה אתם בטח יודעים. הדנ”א מורכב מרצף ארוך מאוד של מולקולות מארבעה סוגים – אדנין, תימין, גואנין וציטוזין, שנקראים בקיצור  A, T, G, C. דנ”א אנושי מורכב מכשלושה מיליארד מולקולות כאלה. חלקים מהרצפים האלו נקראים גנים, והרצף שלהם הוא למעשה קוד בעל משמעות, שמוביל ליצירה של חלבון. כל הגוף שלנו בנוי מחלבונים ונשען על תפקודם, ולכן הקוד ליצירתם הוא חשוב מאוד. לדוגמא, הרצף בדנ”א: GAATTCGAGGCTGCAGTGCCCCCAGATCATACTACTGCACTCCAGCCTGGGTGATAAAGT

הוא 60 המולקולות הראשונות מתוך 7800, שמקודדות לחלבון הקולגן, שהוא החלבון הנפוץ ביותר בגוף האדם ומרכיב עיקרי בעור, בגידים, בעצמות, סחוס, ועוד.

הדנ”א בכל התאים בגוף זהה, וכל הגנים נמצאים בכל תא בגוף. אבל לא כל גן מתבטא בכל סוג של תא. כשאני כותבת מתבטא, הכוונה שהגוף יודע לקחת את הרצף בדנ”א שמקודד לחלבון מסויים (כלומר גן), ולהפוך אותו לחלבון בשר ודם. הבקרה על איזה גנים יתבטאו מתי, כמה, ואיפה, ויהפכו לחלבונים, היא ענף שלם של מחקר ביולוגי, שאי אפשר להסביר אותו על בפחות מקורס אוניברסיטאי רציני.

האיור הבא (שנלקח מהערך “חלבון” בויקיפדיה) מתאר את התהליך של יצירת חלבון מתוך הקוד שבדנ”א:

 

הדנ”א יושב סטטי בגרעין התא, והוא לא משתנה. חלבונים מסויימים יודעים לזהות היכן בדנ”א נמצאים הגנים, והם “מתיישבים” על הדנ”א ומשעתקים רק את הגנים, למולקולות זמניות שנקראות רנ”א. הרנ”א הזה מסוגל לעזוב את גרעין התא ולנדוד לחלל התא, שם חלבונים אחרים יודעים לקרוא את רצף הרנ”א (שזהה למעשה לרצף הדנ”א פרט לשינויים מבניים קלים) ולתרגם את הרצף לחלבון.

הסבר מפורט יותר (הרבה, הרבה יותר) עדיין בשפה פשוטה ומעניינת ניתן למצוא בבלוג של רועי צזנה. פוסט מספר 1, ופוסט מספר 2.


קיבלתי גם בקשות לכתיבת פוסטים ספציפיים, למשל בנושא מחלות נפש מגניבות. אבל אני אינני רופאה אלא מדענית בעלת ידע מסויים ברפואה, ומעדיפה להתמקד במחקרים מדעיים שקשורים לרפואה. קטונתי מלכתוב ישירות על מחלות, מה גם שיש אנשים שעושים זאת הרבה יותר טוב ממני. למשל בבלוג “סוף העולם - מבט מהיציע” בדיוק התפרסם פוסט על מחלת ספגת המוח, הידועה יותר בכינוי “הפרה המשוגעת”.


עוד בקשה ספציפית שקיבלתי היתה לכתוב על הנושא של הסרת שיער. עוד יותר ספציפית, האם הריון יכול לגרום לשיער שהוסר באחת משיטות הלייזר למיניהן לחזור ולצמוח? ועד כמה קריטי שרופא/ה יבצע את הסרת השיער ולא קוסמטיקאי/ת?

אז התשובה לשאלה הראשונה היא שכן, שינויים הורמונליים בהריון עלולים לגרום לשיער באזור שעבר לייזר לחזור ולצמוח. אם הוא חזר וצמח אחרי טיפול בלייזר, הוא עלול להישאר שם גם אחרי ההריון. אבל הסבירות היא נמוכה. תעשו את השיקולים שלכן. אבל שימו לב בנות, הסרת שיער במכשירי הלייזר למיניהם לוקחת כשנתיים, כי יש צורך בסדרה של כמה טיפולים עם כשלושה חודשים הפרש בין הטיפולים. במשך השנתיים האלו רצוי לא להיכנס להריון, גם כי לא הוכח עדיין שהסרת שיער בזמן הריון היא בטוחה (אם כי סביר להניח שהיא בטוחה), וגם כי במשך כל התקופה של הטיפולים אסור להסיר שיער בשום צורה אחרת פרט לגילוח. ואני רוצה לראות בחורה בחודש שישי ומעלה מתכופפת במקלחת לגלח את הרגליים.

לגבי השאלה השניה, אם מדובר בלייזר ממש, הכי בטוח שמי שמבצע את הטיפול יהיה רופא/ה, ואם זה רופא עור או פלסטיקאי אז בכלל סבבה. אני לא אומרת שחובה מוחלטת שזה יהיה רופא/ה, בכל זאת ברוב המקרים אין בעיות ובמצב של אין בעיות גם קוסמטיקאי/ת יכול לתפקד היטב. שוב, תעשו את השיקולים שלכם. לכל שאר השיטות (אינפרה אדום וכו’) שהן פחות “אלימות” (ובהתאמה גם פחות יעילות), אפשר קוסמטיקאי/ת, אבל בכל מקרה חשוב שרופא/ת עור או פלסטיקאי/ת  שמנוסים בעניין יראו אתכם קודם וימליצו על השיטה להסרת שיער המומלצת, כי יש המון שיטות שמתאימות לכל מיני סוגי שיער וצבעי עור, ואי אפשר לתת המלצה ככה סתם באינטרנט בלי לראות, במיוחד שאני טרם קיבלתי את ההסמכה ברפואת עור. אבל אני עדיין אופטימית.


לילה טוב. Sleepy smile

יום שבת, 19 בפברואר 2011

פוסט רציני ראשון

כל מיני דברים שמצאתי וחשבתי שאולי יעניינו אתכם.

למה יש יותר גברים אוטיסטים מנשים אוטיסטיות?

אוטיזם מופיע אצל גברים פי 4 מאשר אצל נשים. מחקר חדש התמקד בתפקידו של גן מסויים שנקרא retinoic acid-related orphan receptor-alpha או בקיצור RORA . במחקרים קודמים נמצא שהגן הזה מתבטא פחות באוטיסטים מאשר באנשים רגילים, וכמו כן נמצא שעכברים שדפקו אצלם את הגן הזה מבטאים תסמינים אוטיסטיים. שימו לב, אוטיזם היא מחלה מאוד מורכבת, ו-RORA הוא לא "הגן לאוטיזם", אלא כנראה אחד הגנים שמעורבים בגרימת המחלה. תפקידו של הגן הזה הוא לשלוט על גנים אחרים, ביניהם גנים שחשובים להתפתחות המוח.

במחקר החדש לקחו תאי מוח אנושיים, ושטפו אותם בתמיסות שהכילו אסטרוגן (הורמון המין הנשי) או טסטוסטרון (הורמון המין הגברי). מצאו שהורמון המין הנשי הגביר את ביטוי הגן RORA, ולעומת זאת הטסטוסטרון דיכא את ביטוי הגן. ואם זה לא מספיק, הגן RORA עצמו מעורב בבקרה על ייצור טסטוסטרון, באופן שכש-RORA מדוכא, הטסטוסטרון מצטבר וגורם לעוד יותר דיכוי של RORA, וכך הלאה במעין מנגנון של פידבק שלילי. אולי זו הסיבה שיש כל כך הרבה יותר גברים אוטיסטים מנשים. מעניין.

מקור:

http://www.newscientist.com/article/dn20143-faulty-testosterone-cycle-may-explain-male-autism-bias.html
----------------------------------------

הפינה להיפוכונדרים: הידעתם שלפעמים חתך קטן הוא כל מה שנחוץ לתא סרטני רדום להתעורר ולהפוך לגידול סרטני? חוקרים פסיכים במיוחד השתילו גן סרטני (שמו Smoothened אם אתם במקרה מתעניינים) בתאי גזע בעור של עכברים, ואז גרמו לחתכים קטנטנים בעור של חלק מהעכברים. קבוצת הביקורת הכילה עכברים עם הגן הסרטני ללא חתכים בעור. רק העכברים עם חתכים פיתחו סרטן, כנראה כי הפציעה גרמה לתאי הגזע לזחול לכיוון העור כדי לרפא את הפצעים, וזה "העיר" אותם וגרם להם לבטא את הגן הסרטני. מעניין ומטריד.

מקורות:

http://www.pnas.org/content/early/2011/01/28/1013098108

http://www.newscientist.com/article/dn20126-a-minor-cut-could-trigger-a-tumour.html
----------------------------------------

איך להיפטר מכינים?

כינים הן חרקים מגעילים שניזונים מדם אנושי, איכס. כינה היא בערך בגודל של גרגר שומשום או קצת יותר קטן, איכס. מחקרים מראים שהן מסוגלות אפילו להעביר מחלות, איכס. אבל זה נדיר. בכל זאת, איכס.

יש שמפואים נגד כינים שאפשר לקנות בסופר, ואלו מתחלקים לשתי קטגוריות: 1. קטגוריית המוצרים שמכילים איזופרופנול (נקרא גם איזופרופיל אלכוהול למקרה שאתם מחפשים ברשימת הרכיבים), זה סוג של אלכוהול יעיל נגד כינים אבל מייבש את השיער וגם הריח שלו לא משהו. 2. קטגוריית המוצרים ה"טבעיים", שסביר להניח שלא יהרסו את השיער אבל גם לא ידגדגו לכינים את קצוות שש הזרתות המגעילות שלהן, איכס.

הדרך היעילה ביותר להיפטר מכינים בלי לפגוע בשיער היא כמובן המסרקים הצפופים, אבל זאת שיטה איטית ומייגעת וכואבת, וקשה לדעת בוודאות שלא פיספסנו שום אזור. לכן הפיתרון המומלץ ביותר, עד להודעה חדשה, הוא להשתמש במסרק הארור, ולשלב חפיפה בשמפו שמכיל איזופרופנול ולאחריו טונות של מרכך כדי להילחם ביובש. למי שיש ספק אם יש לו כינים או לא, ולמי שנמצא בסביבת מי שיש לו כינים, המסרק מספיק. עדיף לא להשתמש בשמפו "ליתר ביטחון".

כדי להיפטר מכינים בבית, נא לא להשתמש בחומרים דוחי חרקים. הם מסוכנים לבריאות, ולשמחתנו הכינים המגעילות בכל מקרה אינן שורדות יותר מיממה בלי דם אנושי, לכן השיטה הטובה ביותר להיפטר מהן היא פשוט בעזרת שואב אבק. ביצי כינים לא יבקעו אם אינן צמודות לקרקפת כי הן זקוקות לחום, ואם במקרה בקעו אז הכינה שבקעה תמות כמעט מייד ללא ארוחת דם. כך שלפחות בקטע הזה אין מה לדאוג.

כמה עובדות מעניינות: כינים לא מדביקות בעלי חיים, ואינן מועברות על ידם. אפרו-אמריקנים (זה הכינוי הפוליטיקלי קורקט לכושים) כמעט שאינם נדבקים בכינים. רצוי לא להשתמש בשמפואים נגד כינים באנשים עם אסטמה, אפילפסיה, סרטן, איידס, נשים בהריון ומניקות. בהצלחה. לסיכום - איכס.

מקורות:

http://thebeautybrains.com/2010/12/03/how-to-kill-lice-not-your-hair/

http://www.headlice.org/

----------------------------------------

הפרכת מיתוס: לא, ויטמינים/חלבונים/חומצות אמינו/תמציות פרחים/חיבוקי עצים ממש לא תורמים לבריאות השיער. השיער הוא חומר מת ושום דבר לא יכול לשקם או להבריא אותו. אפשר לגרום לו להיראות יותר טוב בעזרת חומרים שעוטפים את השערה (לדוגמא סיליקון או שמן קוקוס), אבל הם לא שורדים חפיפה. חבל על הכסף, הכל אותו דרעק.

לסיכום, הבוחן. התשובה הנכונה בתגובות. בהצלחה.

איזה מהמשפטים הבאים אינו נכון?





הצהרת כוונות ובוחן מגעיל במיוחד לכבוד פתיחת הבלוג

קודם כל הצהרת כוונות. מי אני ומה אני רוצה שיהיה בבלוג הזה? אני ביולוגית, רשמית התארים שלי הם בביוכימיה אבל מעשית התעסקתי קצת בביולוגיה מולקולרית, קצת בפיזיולוגיה, הרבה במטבוליזם (במיוחד בהקשר של סוכרת מבוגרים), ולאחרונה קצת בביו-הנדסה. את התואר הראשון והשני עשיתי באוניברסיטת תל אביב, את הדוקטורט באוניברסיטת באזל בשוויץ, ופוסט קצר בהרווארד. כיום אני במשרת מחקר עם טייטל לא לגמרי ברור (עמיתת מחקר/פוסטדוקית/מדריך-דוקטור) בבר אילן.

אני אוהבת לעיין באתרי חדשות רפואיות, ולפעמים נתקלת בכתבות שנראה לי שאולי יעניינו לא רק משוגעים לדבר כמוני. הצרה היא שהחדשות המעניינות באמת הן בדרך כלל באנגלית, ואם הן כבר מתורגמות לעברית זה מופיע במקומות לא אמינים, הרי הם העיתונים הפופולריים בארצנו. בחיי, אי אפשר לסמוך כמעט על שום דבר שכתוב שם. גיבוב של שטויות. כותרות מופרכות שכל תפקידן הוא למשוך תשומת לב, מידע לא נכון או לא מדוייק, דיווחים חלקיים ומגמתיים, הצגת מידע על רפואה אלטרנטיבית כאילו הוא רפואה אמיתית, ועוד.
אז חשבתי שיהיה נחמד אם כשאתקל במשהו נחמד כזה אתרגם אותו לעברית ולשפה פשוטה כך שכולם יוכלו להבין. אני מבטיחה לשמור על דיוק מדעי, גם אם זה אומר שהמידע יהיה קצת יותר אפור מאשר במקומות אחרים... עדיף לדעת את האמת המרה מאשר לחיות באשליה שבעוד דקות ספורות מישהו הולך למצוא תרופה לסרטן, או להגדיל ציצים ללא ניתוח וללא כאבים, לא?

כידוע לחלקכם, תיכננתי לפתוח עם תרגום של הכתבה על איך אבץ עוזר להצטננות, אבל וואינט המאנייקים הקדימו אותי, והדיווח שם במקרה הזה די נאמן למקור. לא מצאתי שום דבר אחר שהפיל אותי לקרשים בחדשות הרפואה מרחבי העולם, ולכן החלטתי להביא סיכום קצר של כל מיני כתבות שכמעט הפילו אותי לקרשים. אבל זה בפוסט הבא, אחרת יצא נורא ארוך.

כדי לא לאכזב אתכם עם יותר מדי מלל בלי תמונות, החלטתי להביא כאן את אחד הבחנים שמתפרסמים מדי שבוע בעיתון המדעי הרפואי הכי נחשב בעולם, The new england journal of medicine. בבוחן הזה הם מפרסמים תמונה של מחלה כלשהי, ונותנים 5 אפשרויות לאיבחון המחלה לפי התמונה. אני שמה את התמונה בקישור ולא בגוף הפוסט כי היא מגעילה ביותר, אז אם אתם לא אוהבים תמונות של אנשים מעוותים פשוט אל תלחצו על הקישור. אתם יכולים עדיין להשתתף בסקר, ממילא אף אחד כאן לא באמת יודע לאבחן... את התשובה לגבי מהי האבחנה הנכונה אגלה לכם בתגובה לפוסט הזה. לא להציץ לפני שאתם ממלאים את התשובה בבוחן!!!
אז הנה הקישור לתמונה המגעילה, והתשובות לבוחן למטה. בהצלחה!

בוחן מס` 1: מהי המחלה המגעילה שנראית בתמונה?