יום שלישי, 24 בינואר 2012

תזונה נכונה–הסבר כללי וטיפים חלק ג’ ואחרון: שומנים

קודם כל, שימו לב שהוספתי בצד ימין קישור לעמוד פייסבוק לבלוג. לייקקו להנאתכם. שנית, כפי שמי שכבר לייקק את עמוד הפייסבוק יודע, הפוסט הבא צפוי להיות בנושא שיטות הרזיה מוזרות שמדענים מנסים לפתח ושאינן מבוססות על הפחתת צריכת המזון (כמו כדורי הרזיה למיניהם). הפוסט הבא אחריו שאני רוצה לכתוב הוא עוד קצת הפרכות של מיתוסים (וגם קצת, אממ, מה ההפך מהפרכת מיתוסים? אימות חששות?) בנושאי חומרים שמשתמשים בהם בתעשיית הקוסמטיקה. ובלי שום קשר, נושא חשוב שרציתי להעלות לאור החורף הבלתי נגמר שתקף אותנו: נראה לי שאני מאוהבת במפזר החום שלי, יצור חמים קטן וצמרירי שכמותו (חוץ מהצמרירי. הוא לא צמרירי כל כך, לפחות לא מבחוץ. הנפש שלו בטוח צמרירית). מעניין מי המציא את מפזרי החום והאם הוא זכה להערכה הראויה.
אז איפה היינו. נושא הפוסט הזה הוא שומנים. עכשיו, אני עשיתי את כל הדוקטורט שלי על שומנים והשמנה, והאינסטינקט הראשון שלי בכל מה שקשור לנושא הזה הוא - לחפור. אז אני אעשה מאמצים לא לחפור יותר מדי, ואתם תסבלו בשקט ולא תצעקו עלי יען כי אני מנסה להיות בדיאטה ואני עצבנית ולא כדאי לכם להתעסק איתי. אגב, עכבר המחמד שלי 219, שעל שמו נקרא הבלוג, היה שמן עד מאוד. בתמונה ניתן לראות אותו משמאל, ליד אחיו הרזה. זוהי תוצאה של מניפולציה גנטית שעליה אכתוב בפוסט הבא.
1-s2.0-S1550413108002878-gr3

שומנים - כימיה

קודם כל הבהרה (ודיסקליימר) שמיועדת רק עבור מי שמבין בכימיה ומתכוון להתלונן בתגובות לפוסט על דברים שיופיעו בהמשך הפוסט – כשאני כותבת שומנים אני מתכוונת למקבילה של המילה האנגלית lipid ולא fat.
השומנים – מהם בעצם? מהבחינה הכימית, מדובר על משפחה שלמה של חומרים שהקשר ביניהם הוא שכולם לא נמסים טוב במים. בניגוד לחלבונים ולפחמימות, כאן אין יחידות קטנות שחוזרות על עצמן (זוכרים סוכרים שמרכיבים את הפחמימות וחומצות אמינו שמרכיבות את החלבונים?). מולקולות השומנים הפשוטות ביותר נקראות חומצות שומן, והן פשוט שרשראות ארוכות של פחמנים. את הפחמנים האלו מעטרים אטומי מימן מכל כיוון אפשרי, ובקצה כל שרשרת פחמנים בעיטור מימנים כזו יש גם שני אטומי חמצן. למטה יש תמונה של חומצות שומן מויקיפדיה, כאשר אטומי הפחמן מופיעים בשחור, אטומי המימן באפור והחמצנים באדום:

אתם יכולים לראות שחומצות השומן השונות נבדלות גם באורך של שרשרת הפחמנים (פחות מעניין אותנו), וגם במידת העקמומיות שלהן. יש חומצות שומן ישרות לחלוטין, כמו החומצה הפלמיטית, חומצות עקומות קצת, כמו החומצה האולאית, וחומצות עקומות מאוד, כמו החומצה הארכידונית. זה נשמע מופרך, אבל למעשה כולכם מכירים את הבדלי העקמומיות האלו היטב. העקמומיות היא  מה שקובע האם השומן נחשב “רווי”, “חד-בלתי-רווי” או “רב-בלתי-רווי”. וכי למה? אם תסתכלו ממש טוב על התמונה למעלה (אל תתאמצו יותר מדי, אני לא צריכה שיאשפזו פה אנשים בבתי חולים פסיכיאטריים על המצפון שלי) תראו שהמקומות שבהם השרשרת מתעקמת הם בדיוק המקומות שבהם חסרים מימנים (כאמור, באפור). שרשרת שהיא מלאה במימנים ולכן ישרה לגמרי נקראת “חומצת שומן רוויה”, יען כי היא רוויה לגמרי במימנים. שרשרת שבה חסר מימן אחד נקראת “חד-בלתי-רוויה” יען כי חסר לה מימן אחד. שרשרת שחסר בה יותר ממימן אחד נקראת “רב-בלתי-רוויה”. כאן המקום גם להבדיל בין “שומן” ל”שמן” – שומן הוא מוצק ועשוי רק מחומצות שומן רוויות, בעוד ששמן הוא נוזלי ועשוי מחומצות שומן שהן גם (או רק) בלתי רוויות. זה הגיוני כשחושבים על כך, כי קל יותר לדחוס בצפיפות מולקולות ישרות מאשר מולקולות עקומות, ולכן המרקם של המולקולות הרוויות הישרות הוא צפוף יותר ולכן מוצק יותר. בשלב יותר מאוחר בפוסט, אחרי שנדבר על למה בכלל הגוף צריך חומצות שומן, נסביר למה אומרים שכמה שפחות רווי יותר טוב.
כל זה טוב ויפה, אבל הגוף שלנו מאכסן את השומנים לא בצורת חומצות שומן פשוטות, אלא בצורה קצת יותר מתוסבכת שנקראת טריגליצרידים. טריגליצריד היא מולקולה שמורכבת מגליצרול – זו מולקולה פשוטה שמכילה שלושה פחמנים, כשעל כל פחמן של הגליצרול תלויה חומצת שומן אחת. מכאן השם טריגליצריד, טרי על שום שלוש חומצות השומן, וגליצריד על שום הגליצרול. תמונת הטריגליצריד להמחשה נלקחה מכאן, כאשר נראה לי שהפחמנים מסומנים בכחול (למרות שבגליצרול משמאל אמורים להיות רק שלושה עיגולים, אבל בואו נזרום איתם) והמימנים בכתום. התעלמות מוחלטת מהחמצנים:

ישנם שלושה סוגים נוספים של שומנים שמעניינים אותנו. האחד הוא הכולסטרול הידוע לשמצה, השני הוא קבוצת הפוספוליפידים, והשלישי כולל ויטמינים מסויימים. על הפוספוליפידים בטח לא שמעתם כי הם לא קשורים לשום מחלה נפוצה, אבל הכולסטרול והפוספוליפידים חשובים לנו עד מאוד, משום שהם אלו שבונים את קרומי התאים בגופנו. תכף נדבר עוד על התפקידים של המולקולות האלו, אבל אני כבר ממש רוצה לסיים כבר עם החלק הכימי אז רק אגיד בפיסקה הזו שהכולסטרול הוא מולקולה די מפלצתית שמכילה חומצת שומן ועוד כל מיני דברים שאתם לא רוצים לדעת עליהם. הפוספוליפידים די דומים לטריגליצרידים, רק שבמקום שלוש חומצות שומן שתלויות על הגליצרול יש לנו שני זנבות (שתי חומצות שומן) בלבד, וראש שתלוי על הפחמן השלישי של הגליצרול. זה לא באמת מעניין אתכם מה זה הראש, נכון? יופי, כי זה לא קשור לכלום וסתם משעמם. הויטמינים שמעניינים אותנו ושנחשבים כשומניים הם ויטמין A, D ו-E וגם להם מבנים כימיים מסובכים ולא מעניינים (מי שממש רוצה יכול לבדוק בויקיפדיה את התמונות של המולקולות).

שומנים – תפקידים

כמובן, התפקיד הידוע ביותר (לשמצה) של השומנים בגוף הוא לרפד את עצמותינו ושרירינו יותר מדי ולאמלל את חיינו. כלומר משמשים כמאגר אנרגיה לעת צרה. למה בעצם הגוף בחר להשתמש דווקא בטריגליצרידים כחומר תשמורת, מה כל כך טוב בהם? אז ככה. קודם כל, כשהגוף מפרק מולקולת שומן הוא יכול לסחוט ממנה הרבה יותר אנרגיה מאשר ממולקולת חלבון או מולקולת פחמימה. שנית, אגירה של פחמימות ושל חלבונים מחייבת נוכחות של מים, והרבה מים. מולקולות של פחמימות וחלבונים, עם כל הכבוד, לא מסוגלות להתקיים לבדן אלא חייבות להיות מומסות בתוך מים. שומן לעומת זאת, ממש לא חייב מים. להפך, הוא דוחה מים. מה שאומר שאפשר לאכסן את מולקולות השומן בצפיפות מאוד גבוהה. בוודאי ידוע לכם שכשמתחילים דיאטה די קל להוריד את הקילו או שניים הראשונים, ואחר כך זה מתחיל להיות יותר קשה. יודעים למה? כי בזמנים של מחסור באנרגיה, הגוף קודם כל מנצל את מאגר הפחמימות שלו שנמצא בעיקר בכבד. וכשנפטרים מהמשקל של הפחמימות, אוטומטית נפטרים גם מכל המים שעטפו את הפחמימות האלו! זו לא ירידה אמיתית במשקל, והמים האלו יחזרו לכבד מייד כשתתחילו לאכול כמויות סבירות שוב ומאגר הפחמימות יתמלא מחדש. אבל אנחנו סוטים כאן מהנושא המרכזי, והוא שאיכסון אנרגיה בצורת שומן הוא מאוד יעיל מבחינת הגוף פשוט כי צריך פחות מקום בשבילו מאשר אם הגוף היה מאכסן את האנרגיה בצורת פחמימות או חלבונים.
תפקיד נוסף של השומן הוא לבודד ולהגן על הגוף מפני קור, ולעטוף איברים פנימיים כמו הכליות למשל, וע”י כך להגן עליהם מפני פגיעות פיזיות.
תפקיד חשוב נוסף של השומן הוא, כפי שהזכרתי קודם, לבנות את קרומי התאים בגוף. הסביבה התוך תאית היא מימית, וגם הסביבה החוץ תאית והדם הם מימיים. ומה יותר טוב לחצוץ בין מים למים מאשר שמן? קרמבו! סתם, נו, ברצינות. שמן זה הכי טוב. אז קרומי התאים שלנו בנויים משכבה כפולה של פוספוליפידים (תמונה למטה, נלקחה מפה), ומכיוון שחלק מחומצות השומן שמרכיבות את הפוספוליפידים הן בלתי רוויות ולכן עקומות, נוצרים רווחים שאותם ממלא מיודענו מר כולסטרול:

בתמונה רואים חתך של קרום התא, שעשוי שתי שכבות של פוספוליפידים (חומצות השומן בכחול והראש בסגול), ומולקולות כולסטרול בצהוב ממלאות רווחים. התעלות הסגולות שחוצות את קרום התא הן חלבונים, תפקידן לאפשר מעבר של חומרים ספציפיים אל תוך התא ואל מחוץ לו. העצים המצחיקים שנמצאים על הצד העליון של הקרום הם פחמימות שתפקידן בין השאר הוא זיהוי התא עבור המערכת החיסונית. חשוב לשים לב בקשר לכולסטרול, שהוא קיים אך ורק בבעלי חיים ואיננו קיים בצמחים! לכן כל מאכל שמקורו מן הצומח בהכרח איננו מכיל כולסטרול.
חלק מההורמונים בגוף הם שומנים. טסטוסטרון, אסטרוגן, קורטיזול - כולם מיוצרים מכולסטרול. קבוצת הורמונים שומניים נוספת היא הפרוסטגלנדינים, שמשום מה פחות ידועים בציבור למרות שצריכים להיות מאוד מאוד מוכרים. רוב התרופות הקיימות כיום להורדת חום ושיכוך כאבים שאינן נרקוטיות (כמו אקמול, נורופן, אספירין ועוד) מתבססות על מניעת ייצור של פרוסטגלנדינים.
שומנים שונים משמשים גם להעביר אותות מחוץ לתא אל תוכו.
לפי מה שכתבתי למעלה, לא ברור למה הכולסטרול יכול להיות רע. נשמע שבעצם הוא עושה דברים די טובים, לא? כן. ולכן הכבד שלנו מייצר כולסטרול ללא הרף בנוסף למה שאנחנו מקבלים מהתזונה. למעשה רוב הכולסטרול בגוף מיוצר בכבד ולא מגיע מהתזונה. ולפעמים הכבד מייצר יותר מדי כולסטרול, ונמצא במחקרים שעודף כולסטרול תורם תרומה משמעותית להתפתחות של מחלות לב וכלי דם. זה משום שמה שקורה בתוך הגוף (הסבר מאוד כללי, מי שמבין בפיזיולוגיה נא לא לתלות אותי, אני לא יכולה להכנס יותר לעומק מזה) זה שהכבד מייצר כולסטרול, שיוצא מהכבד לשוטט בזרם הדם, הכולסטרול הזה נקרא LDL. כל תא שצריך כולסטרול (בשביל לבנות או לחדש את הקרום שלו, בשביל להכין הורמונים וכו’) לוקח קצת מה-LDL בדרך. כשהכבד מייצר עודפי כולסטרול, או כשאנחנו אוכלים יותר מדי כולסטרול, העודפים שוקעים בדפנות העורקים וסותמים אותם. הכבד מייצר עוד סוג של כולסטרול שנקרא HDL, והוא תפקידו לשוטט ברחבי זרם הדם, לאסוף משם שאריות LDLעודפות ולהחזיר אותן חזרה לכבד. לכן LDL נקרא גם “הכולסטרול הרע”, ו-HDL נקרא גם “הכולסטרול הטוב”.

שומנים – תזונה ואורח חיים

אם אמרנו שבערך חצי מהקלוריות שאנחנו אוכלים צריך לבוא מפחמימות, ועוד 15-25% מחלבונים, יוצא שבערך שליש מהקלוריות שאנחנו אוכלים צריך לבוא משומנים. שימו לב שצריך להתחשב בכך שגרם של שומן מכיל 9 קלוריות, לעומת גרם של פמימות וחלבונים שמכיל רק 4 קלוריות! צריכת השומן חשובה גם בגלל כל התפקידים שציינתי למעלה, ובנוסף חשובה נוכחות של שומן במערכת העיכול כדי שויטמינים שומניים יוכלו להיספג מהמזון אל הגוף.
איפה אפשר למצוא שומנים? בעיקר בחמאה/מרגרינה, שמן, שמנת, בשר שמן, אגוזים, גבינות שמנות, חלמון ביצה.
כדאי להעדיף שומן לא רווי על פני שומן רווי במידת האפשר, מפני שנמצא במחקרים שצריכת שומן רווי תורמת לעליה ברמת הכולסטרול הרע וקשורה למחלות לב וכלי דם. חייבים לציין כאן שיש גם כמה מחקרים מהתקופה האחרונה שהראו שאין קשר בין שומן רווי למחלות לב וכולסטרול, אבל הנושא עדיין לא התברר באופן סופי ועד שיקרה כזה דבר ההמלצה נשארת לפי תוצאות רוב המחקרים – שומן רווי זה רע. אז אם אתם סובלים מכולסטרול גבוה רצוי מאוד להקפיד שפחות מ-7% מהקלוריות יגיעו משומן רווי (שזה שווה ערך לכ-15 גרם או 140 קלוריות אם אוכלים בממוצע 2000 קלוריות ליום). לא בעיה לבדוק את זה כי כשקונים אוכל בסופר צריך להיות כתוב על האריזה אחוז השומן וגם אחוז השומן הרווי. גם אם אתם לא סובלים מעודף כולסטרול עדיף להגביל את צריכת השומן הרווי למקסימום של 10% מהקלוריות.
בהערכה גסה מאוד אפשר לומר שרוב השומן מן החי הוא רווי ורוב השומן מן הצומח הוא בלתי רווי. כלומר, כל שומן הוא תמיד תערובת של הרבה סוגי חומצות שומן, כאשר חלק רווי וחלק לא רווי, אבל בגדול שומנים מהחי נוטים להכיל יותר חומצות שומן רוויות ושומנים מהצומח נוטים להכיל בעיקר חומצות שומן לא רוויות. שמנים שמכילים בעיקר חומצות שומן בלתי-רוויות הם שמן זית (וזיתים עצמם כמובן), שמן קנולה, שמן סויה, שמן תירס, דגי ים צפוניים (סלמון, פורל, מקרל, טונה, הרינג, סרדינים – עדיף לא מעובדים בגלל תכולת מלח גבוהה במעובדים), אגוזים, בוטנים, טחינה, אבוקדו. שומנים שמכילים בעיקר או רק חומצות שומן רוויות הם בשר, עור של עוף, מוצרי חלב שמנים. גם השמנים הצמחיים שמן קוקוס ושמן דקלים הם בעיקר רוויים. כדאי לשים לב שלמרות ששמן קוקוס ודקלים הם צמחיים ולכן לא מכילים כולסטרול, הם כן משפיעים לרעה על רמת הכולסטרול בגוף האדם ועדיף לצרוך שמנים צמחיים אחרים.
שני סוגים של שמנים שנמצאים בכותרות בשנים האחרונות ולכן כדאי להקדיש להם קצת צומי הם אומגה 3 ושומן טראנס. אז אומגה 3 זה סוג של חומצות שומן רב-בלתי-רוויות שהגוף שלנו צריך ולא מסוגל לייצר בעצמו. יש עוד סוגים של חומצות שומן שהגוף צריך ולא מסוגל לייצר בעצמו, אבל בתזונה המערבית בדרך כלל הכי בעייתי זה אומגה 3 כי רובנו לא צורכים מספיק ממנו. אז כדאי לכם לצרוך יותר ממנו, כי הוא קשור להפחתה במחלות לב וכלי דם, הפחתה בטריגליצרידים, בעל פעילות נוגדת דלקת, וחשוב להתפתחות המוח בילדים. המחקרים הרציניים נעשו על צריכת אומגה 3 מהמזון ולא מתוספים ולא ברור אם יש תועלת בלקיחת תוסף ומהו המינון המומלץ אם בכלל. אם אתם לוקחים תוסף - שימו לב שאומגה 3 מעכב את מערכת קרישת הדם, ובמינונים גבוהים יכול לגרום אף לדימום. חשוב ליידע את הרופא שלכם שאתם לוקחים תוסף אם אתם לפני ניתוח או לוקחים תרופה שקשורה לקרישת דם, או בכל מקרה אחר שיש לו איזשהו קשר לדימום או קרישת דם. מהמזון אפשר להשיג אומגה 3 מדגי מים קרים (טונה, מקרל, סרדינים טריים). קיים גם במקורות צמחיים אבל לא ברור אם מועיל באותה מידה כמו מדגים, המקורות הצמחיים הם מרווה, אצות, שמן פשתן, אגוזי מלך, תרד, שמן קנולה.
שומן טראנס זהה לשומן הרגיל מבחינת ההרכב הכימי שלו, אבל לא זהה מבחינת המבנה המרחבי שלו. אני לא אסביר יותר מזה כאן לגבי השוני במבנה כי זה יצריך הסברים כימיים מסובכים, אבל בגדול זה כמו ההבדל בין כף יד ימין לכף יד שמאל: ההרכב זהה, המבנה המרחבי לא. שומן טראנס נוצר כשלוקחים שומן רגיל ועושים לו דברים רעים. למשל חמצון או חימום יתר, אבל אלו יוצרים כמויות יחסית זניחות של שומן טראנס. בתעשיית המזון יש הרגל לקחת שומן בלתי רווי ולהעמיס עליו עוד מימנים בתהליך כימי. התוצאה היא שומן שהוא יותר רווי (לא רווי לגמרי), והבעיה היא שחלק מהשומן הופך בתהליך הזה לשומן טראנס. תשאלו למה לכל הרוחות שמישהו ירצה לקחת שומן לא רווי ולהרוות אותו, כשהוא יכול פשוט לקחת שומן שהוא רווי מראש בלי להסתבך בתהליכים כימיים מסובכים? אז יש כמה סיבות. למשל, ששומן רווי נחשב מזיק לבריאות, ובעבר לא ידעו שגם שומן טראנס מזיק לבריאות (והרבה יותר מזיק משומן רווי רגיל). עוד דוגמה - ייצור של מרגרינה מערב לקיחה של שמן והרוויה שלו כדי לקבל מרקם מוצק שהוא חיקוי של חמאה. היתרון הוא שזה פרווה ולכן בארץ זה די נפוץ לשימוש בקינוחים. שומן לא רווי שעבר תהליך של הוספת מימנים הוא גם בעל חיי מדף ארוכים מאוד יחסית לשומן טבעי, וגם נמס בטמפרטורה יותר גבוהה, ואלו יתרונות עצומים לתעשיית המזון. בקיצור, זה משתלם, ופעם גם חשבו שזה יותר בריא. אבל זה לא, כי האנזים בגוף שמפרק שומן מותאם מבחינת המבנה המרחבי שלו לשומן רגיל, ואמנם יכול לפרק גם שומן טראנס אבל ביעילות מאוד מאוד נמוכה. התוצאה היא שומן שנשאר בדפנות העורקים שלנו ולא זז משם, וזה גם סותם את העורקים בפני עצמו, וגם מעלה את רמות הכולסטרול הרע.
אז, איך אפשר להוריד רמות גבוהות של כולסטרול? קודם כל, צריך להפריד את הכולסטרול הטוב (כאמור HDL) מהכולסטרול הרע (LDL). כמה שיותר HDL יותר טוב, ואילו LDL צריך לשאוף להפחית (למרות שגם אותו צריך, אבל בחברת השפע המערבית רוב הבעיה היא עם יותר מדי ממנו). לכן אין יותר מדי משמעות לבדיקת הכולסטרול הכללית שהיא סכום של HDL, LDL ועוד כמה סוגים. צריך להסתכל על כל ערך בנפרד, והשאלה צריכה להיות איך מורידים את רמת ה-LDL?
  • צריך להגביר את רמת הפעילות הגופנית. רופאת העור שלי טוענת שהליכות הן הכי יעילות להפחתת כולסטרול, אין לי מושג למה.
  • צריך לאכול פחות שומן רווי וכולסטרול. למרות שכאמור זה שנוי במחלוקת, ובכל מקרה התרומה של הפחתת צריכת הכולסטרול מהתזונה לא תורמת הרבה כי רוב הכולסטרול בדם מיוצר בכבד, והרמה שמיוצרת בכבד נקבעת כמעט אך ורק לפי הגנטיקה ולא לפי התזונה.
  • להגביר את צריכת השומנים הבלתי רוויים. כן, זה עוזר.
  • לשתות מיץ רימונים (אך ורק סחוט טרי) ולאכול 2-3 תמרים מסוג חלאוי כל יום. נמצא שזה עוזר להעלות את הפעילות של ה-HDL. שימו לב שהפעילות לא נבדקת בבדיקות דם לכן למעשה לא תדעו אם זה עובד אצלכם או לא.
  • לרדת במשקל (רק אם יש עודף משקל).
  • להפסיק לעשן (רק אם מעשנים).
  • במקרה של בחורה שלוקחת גלולות למניעת הריון – יתכן שיש לזה השפעה, שווה לפעמים לנסות להפסיק את הגלולות או להחליף סוג ולבדוק אם זה עוזר.
  • אם שום דבר לא עוזר, צריך לקחת תרופות להורדת כולסטרול. התרופות הנפוצות הן ממשפחת הסטטינים והן נחשבות מצויינות ועם מעט מאוד תופעות לוואי. חשוב להדגיש שגם מי שלוקח את התרופות ורמת הכולסטרול שלו מאוזנת בזכותן, עדיין רצוי שישמור על הכללים שלמעלה.
אם אתם סובלים מעודף טריגליצרידים, הסיכונים דומים לאלו של עודף כולסטרול אבל הטיפול טיפה שונה. כמו בכולסטרול, לפני שניגשים לטיפול תרופתי שווה לנסות להוריד את הטריגליצרידים באופן טבעי, וגם כאן ספורט יכול לעזור. גם צריכה של אומגה 3. אבל מה שהכי עוזר לטריגליצרידים גבוהים זה להפחית באכילת פחמימות פשוטות.

לסיכום, מאיפה לקצץ ומה לשנות בתפריט כשעושים דיאטת הרזייה?

  • להעיף פירות, להגביר ירקות. בירקות ובפירות יש פחות או יותר את אותם הויטמינים, אבל בירקות יש הרבה פחות קלוריות.
  • לא לרדת מ-0.8 גרם לקילו חלבון.
  • להשאיר קצת שומן בשביל ספיגת ויטמינים במערכת העיכול (לכל שאר התפקידים של השומן אני מניחה שיש כבר מספיק שומן בתוך הגוף אם אתם בעניין של הרזיה...)
  • להרבות באכילת סיבים + שתיית מים.
  • במחקרים נמצא קשר הדוק מאוד בין השמנה לשתיית משקאות ממותקים, אכילה במסעדות (מוסיפים המון שומנים לאוכל כדי שיהיה יותר טעים), צפייה רבה בטלוויזיה.
  • להעיף מוצרים מעובדים. נהוג להוסיף למוצרים מעובדים הרבה סוכר (כי זה זול וטעים, וכדי שאפשר יהיה לקרוא למוצר “דל שומן” ממלאים את הנפח בסוכר), ולהיפטר מכמה שיותר סיבים כי המרקם של הסיבים הוא בעייתי בהקפאה. זה כמובן רע מאוד לדיאטה, וגם לבריאות הכללית. 
לסיום, מי ששרד עד כה יפוצה בתמונה חמודה של בוזון (שגם לה יש עמוד פייסבוק טרי ואתם מוזמנים להצטרף אליו כאן):
Picture0040
נראה לי שזהו להפעם, היה ארוך ומתיש אבל אני מקווה שהצלחתם לשרוד ואולי אפילו לא לסבול יותר מדי. אתם מוזמנים לשאול שאלות בתגובות לפוסט או בעמוד הפייסבוק, וכרגיל אני גם אשמח להערות ותיקונים מהמבינים בנושא.

יום ראשון, 25 בדצמבר 2011

שאלות ותשובות בנושא לקים

אני יודעת שאני אמורה לכתוב פוסט על שומנים להשלמת סדרת התזונה הנכונה, אבל לא מתחשק לי היום. היום בא לי דווקא לכתוב על קוסמטיקה, וספציפית על לקים. זה הולך להיות פוסט מהסוג שמעניין רק בחורות. מצטערת. הפוסט מבוסס על ידע שנצבר במשך השנים פלוס המון פוסטים של ה-beautybrains.
איך עובד מחזק ציפורניים?
ובכן, יש שלושה סוגי מחזקים. הסוג הראשון גורם לציפורן להיות יותר קשיחה, או על ידי יצירת קשרים כימיים נוספים בין החלבונים שבונים את הציפורן, או על ידי עטיפת הציפורן בחומר המחזק, מה שמונע בצורה חיצונית את שבירתה. הסוג השני דווקא גורם לציפורן להיות יותר גמישה ומלוחלחת (מלשון לחות), וכך היא יכולה להתקפל בקלות בלי להישבר. שני הסוגים עובדים טוב, וכל אחת צריכה לחשוב מה היא מעדיפה וצריכה – ציפורן יותר קשה או יותר גמישה. שימו לב רק שהסוג המגמיש משפיע לאט יותר. הסוג השלישי מבוסס על ג’לטין, והוא לא עובד, סתם שקר פירסומי. איך יודעים איזה מהמחזקים שייך לאיזה סוג? בעיקרון, מחזקים שמקשיחים את הציפורן הם שקופים, נוזליים, ומגיעים בצורה של לק (כלומר עם מברשת למריחה על הציפורן). מחזקים שמגמישים את הציפורן בדרך כלל יהיו בצבע חלבי, במרקם של ג’ל, ומגיעים בשפופרת. להלן דוגמאות ספציפיות (אין לי מושג מה נמכר בארץ, אבל בטח את מה שלא נמכר בארץ אפשר להשיג באיביי, וסביר להניח שגם את מה שכן נמכר בארץ עדיף לקנות מחו”ל בגלל המחירים השערורייתיים בארץ, שעדיין נשארת הארץ החביבה על כולנו מכיוון שזו ארץ הקרמבו וסופגניות החלבה-קדאיף). מחזקים מקשיחים: Sally Hansen Nail Nutrition Green Tea + Bamboo, OPI Maintenance Nail Envy Nail Strengthener, Nutra Nail Strengthener with Green Tea. מחזקים מגמישים: Barielle Nail Strengthener Cream, Hard As Hoof Nail Strengthening Cream, Ecrinal Nail Cream.
מדוע לק גורם לציפורניים להצהיב לפעמים?
ובכן, האמת היא שלא יודעים. יש שמאשימים את הצבעים הכהים, יש שמאשימים את הפורמאלדהיד שנמצא בחלק מהלקים. לפעמים זה סתם סימן למחלה ולא קשור ללקים. זה לא קורה לכולן, ולאלו שזה קורה להן זה לא קורה עם כל הלקים. אז מה עושים כדי למנוע הצהבה? שמים לק בסיס, במיוחד אם משתמשים בלק עם צבע כהה ו/או כזה שמכיל פורמאלדהיד. הבסיס מפריד בין הציפורן ללק ומונע פיזית את ההצהבה. זהו. מסתובבים ברשת עוד כל מיני טיפים כמו לטבול את הידיים במיץ לימון וכד’, אבל זה לא באמת עוזר.
ג’לים לחיטוי ומסירי לק הורסים את הציפורניים, כן?
באאאאארור. הם מכילים אלכוהול ואצטון, שמייבשים את הציפורן וגורמים לה להיות חלשה ושבירה. זה לא שלא מומלץ להשתמש בהם במידת הצורך, אבל לא להתפרע. יש מסירי לק שמכילים אתיל-אצטט במקום אצטון, זה חומר דומה אבל מייבש פחות. הוא גם פחות יעיל בהסרת לק.
ומה אם אתן פריקיות ניקיון (או עובדות במערכת הבריאות) וחייבות למרוח ג’ל חיטוי חמישים פעם ביום? עדיף למרוח לק מגן כלשהו על הציפורניים. בנוסף, מריחת קרם ידיים שמכיל אוריאה ו/או חומצה לקטית יכולה לשפר את המצב, מכיוון שחומרים אלו משפרים את יכולת ספיחת המים של הציפורן וכך הציפורן מחזירה לעצמה לפחות חלק מהלחות שהלכה לאיבוד. מומלץ גם למרוח על הציפורן (ועל כל כף היד על הדרך, למה לא) קרם לחות, עדיף כזה שמכיל שמן מינרלי כלשהו. אם יש לכן עצבים לזה, לכו על וזלין – כמה פשוט וזול, ככה יעיל. אני קונה את זה בקופסאות של 100 מ”ל בחנויות של הכל בדולר, ושמה את זה בעיקר על כפות הרגליים ועל השפתיים במשך הלילה, אחרי שמיכאל הולך לישון Nyah-Nyah. כמובן כשקונים ג’ארה ענקית של וזלין שצריך לקחת עם היד צריך להקפיד היטב היטב על סטריליות אחרת החיידקים יחגגו. האצבעות נכנסות לג’ארה רק אחרי רחיצת הידיים!
האם לק יכול להתקלקל?
כן ולא. מה שגורם לקלקול של מוצרי קוסמטיקה הוא זיהום על ידי חיידקים, אבל לקים מכילים כל כך הרבה חומרים לא ידידותיים כך שאין לחיידקים האומללים שום סיכוי לחיות בתוך לק. מצד שני, אם לא סוגרים את הפקק היטב, הלק בהחלט יכול להתייבש, ואם התייבש מאוד אז אין מה לעשות.
מה לגבי שאיפת לקים? מסוכן או פנאן?
תראו. כשאני ושאר הביולוגים עובדים במעבדה עם חומרים מהסוג שלקים מכילים, אנחנו מחוייבים לעבוד בתוך מנדף כימי וללבוש כפפות ומשקפי מגן. החומרים האלו אינם ידידותיים למשתמש(ת). בחשיפה ממושכת הם מסרטנים, פוגעים בחוש הריח וכן בצדדים מסויימים של התפקוד הקוגניטיבי. מצד שני, רוב הבחורות לא שואפות לקים כתחביב אלא רק כמה דקות בשבוע, שזה כנראה לא מספיק כדי לגרום לנזק משמעותי. בכל זאת הייתי ממליצה למרוח לק באזור כמה שיותר מאוורר. ההמלצה הבאה לא מבוססת על כלום חוץ מאינטואיציה – אם הייתי בהריון הייתי מוותרת לחלוטין על לקים. ממש לא נשמע לי ידידותי להתפתחות עוברית. אולי ההמלצה כבר קיימת, אין לי מושג.
אז זהו? את לא ממליצה על כלום?
למה להיות פולנים? הרי המלצתי פה איפשהו על סופגניית חלבה-קדאיף! טוב, נו. בעקבות המלצות חמות שקראתי ברשת, התחלתי להשתמש לאחרונה ב-top coat (מה שבעברית נקרא “מייבש לק”) של חברת poshe. המייבש הזה הוא פשוט קוסם, מתייבש ממש מהר והלקים עמידים איתו עלי לפחות יומיים יותר משאר המייבשים שניסיתי (האחרון היה good to go של essie שגם כן נחשב ממש טוב). הקיצר, מומלץ. לחפש באיביי top coat + poshe, זה לא נורא יקר.

יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

גארפילד!!!

אז כמו שבוודאי שמתם לב, טרם הספיקותי לכתוב את הפוסט השלישי והמסיים בסדרת "תזונה נכונה". כרגיל, תירוצים למכביר, והפעם ממש מוצלחים. אחד טוב ואחד רע.

הטוב - החלטתי לעשות קורס באוניברסיטה הפתוחה. כבר כמה שנים שבא לי ללמוד משהו אחר, ועכשיו החיים שלי פחות או יותר נכנסו לשגרה ויש לי קצת זמן פנוי. אז אני לוקחת קורס שנקרא "אלגברה ליניארית", ואם זה ילך טוב אני אמשיך לקחת קורס או שניים בסמסטר. המטרה הסופית היא חוג שלאחר תואר במדעי המחשב, אבל זה עוד רחוק מאוד. בכל אופן אני אתחיל את הקורס בסמסטר הבא, ובינתיים אני מקשיבה להרצאות בקורס מבוא שנקרא "אשנב למתמטיקה", והוא די נחמד. אבל גוזל זמן.

הרע - שרגא החתולה שלי, שרובכם מכיר בכינוי "השטן בכבודו ובעצמו", חטפה סוכרת לפני שלושה שבועות. למעשה היא כנראה חטפה את הסוכרת הזו מזמן, אבל מכיוון שבילתה את רוב זמנה בחוץ לא שמנו לב לסימפטומים והיא הגיעה למצב של משבר פיזי חריף. לא הצלחנו לאושש אותה באמצעים סבירים, ובכל מקרה מי שהכיר את המפלצת יודע שאין שום סיכוי לטפל בה בזריקות יומיות, או בכלל להתקרב אליה עם משהו חד ביד ולהישאר בחיים. לכן בלב כבד מאוד הוחלט להרדים אותה. בת 9.5 היתה, שזה די מכובד יחסית לחתולה שחיה בחוץ רוב הזמן. 

לבוזון אני לא נותנת לצאת החוצה בכלל (טוב, זה בעיקר כי היא קצת נעל - אבל נעל חמודה ומקסימה!) אז אני מקווה שלא לפספס אצלה שום מחלות. 

בכל אופן, לא היה לי זמן ולא מצברוח עד כה לכתוב פוסט נוסף. אני אשתדל לעשות זאת בשבוע הבא, ובינתיים - החלפתי את הסמן של העכבר בבלוג לגארפילד, להנאתכם. גם שיניתי את העיצוב, הסליחה עם שונאי העגבניות. אתם מוזמנים להתלונן אבל זה כנראה לא הולך לעזור לכם.